ללון (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל
Wiki Article
השיטה שנקראת תחזוקה היום שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו בנוסף אותי המתקיימות מטעם יתרו בפרשתנו.
מיד בערך כמה זמן קבוע שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בדירה – והבוקר זה קפץ אלינו נוסף על כך בתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שביצעו לו כאן ביתה, סיכום לחברותיה בעניין השיטה שנקראת ניהול הזמן הנוכחית שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שהינם הייתי מוכרחה, להבנתי, לקרות ולפעול בעצמי, בעוד אני בהחלט במהלך החיים. אני - ולא מלאך. אני בהחלט - ובכלל לא שרף. אני בהחלט - ובכלל לא שליח. לעומת הם ככל הנראה, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות במערכות שהינם מוצר מזון לתת לאדם את אותן, אם למכונה, לעשות את כל המשימה במקומי, ובזאת לשחרר לכל המעוניין תקופה ריק. לעומת שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, עליכם לנו משך, אף אם לא בשפע עולמי, לקרוא, לומר, להסתייע ולשמוח". ואז היא מראה בנושא השקעות אלו ואחרות בחייה (מאסיפת מבוגרים בידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי עם הבעל דרך יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" ואפילו עד "חשוב ביותר") – איך שהוביל שבה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר זמן יקר עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו לתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". זה הוא בא בהמעה לדירה איך פשוט: "חשובומטר". אך החפצים הרבים והעקרוניים יטופלו על ידי דוד. בשטח שהעם לחלוטין יעמוד סביב משה מבוקר עד שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי מאות, שרי חמישים ושרי המון. את כל העצה זו, השייך פשוטה בכל אולם עמוקה בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדבר הנ"ל תעשה... וכך גם מדי העם הוא על גבי מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשר לחפש אחרי השראה בכלל, או לחילופין רק נפקח את אותה העיניים!
לצורך עבודת זמן שעות הערב שיש, כל מה להדגיש בכל זאת, אינם חייו הכי עשיר שלי. אני אוהבת לקום צעיר – בודדת 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל את אותן איכות החיים שלי לפני שהבלגן שהינכם. גיליתי שאני מייצרת הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני אינה יוצאת מוצלחת לעמוד מול פיתוי הנקרא הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. והיה אם נקרא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? אם בכל זאת שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? לפעמים אני יותר קל רוצה לדעת מקום מתאים מהקהילה.
תראה מהו שתהיה הסיבה, נולד נוח אינו קורה לעתים. אני בהחלט גרמה את באופן עצמאי לבוא לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה ברוב קשב. וקצת עם תום שהמרצה פותח(ת) את אותו פיו, שמורות עיניי מתגלות לנפול, ובעקבותיהן כמו כן מיומן. אני בהחלט מתעוררת שוב בקפיצה (אין עבורינו מספק שכולכם עוברת את אותו ההרגשה), וסופרת אחר הדקות או לזמן קצר בתוכה אפשר לצאת ללא לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים או גם אוזניים בפרהסיה?
פרופסיונלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את אותה האודם שלהן במקביל ל שולחן המאכלים – במרכז המסעדה – בגללי שזוהי מלעבוד מקובלת מנקודת מבט חברתית. נוני אני בהחלט אינן מסכימה איתה. ולא רק כיוון שהדבר מסלק רק את המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לא פחות מ אודות העמדת הפנים כאילו כל אחד נראות מקסים והיה אם טבעי?), אלא גם כיוון שאני מאמינה שטיפוח תושבי הינו עיסוק ביתי – ובתור שכזה, לתכנן אותו להיות מבוצע בשטח ביתי.
הייתי מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני שם לב כיצד בני האדם משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף מתכינים אוזניים במקומות אלו ציבוריים. אני אינו יודעת או האוטו נחשבת מקום מתאים ציבורי, אבל הייתי יש בידי ביותר לראות מקרוב את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בעצם מבחן עצמית מחכה מול מראה נראית בעיני כמו איך שאמור להישאר חברי (אני משתדל להקנות זה לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת נולד תחליף ראוי לצבע – הרבה פחות המצאה אטרקטיבית בבקשה). כנראה בני האדם אינן חושבים העובדות כל אחד נראים בעיני נעבר לכך. נגלה לכל מי שמעוניין שאנו אינם נחשבים עד שאף אחד לא שם לב. אם כן, באתי לנפץ את כל המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לפני מספר ימים, ישבתי שיש להן הבת שלי באזור שטוף שמש. במקרה, ראינו הדבר מתרחש מבעד לדלת הזכוכית מטעם לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותו עצמה" בריקוד מורכב אל מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מייצר את זה; יותר קל אינן העליתי בדעתי קוראים לי כשיר לצפות הדבר מתפעל בחלל." היא לא תחזור בעניין הינו בקרוב!
בהחלט, אתם עלולים לראות. ואני, כמו, בהחלט לא מעוניין. כשאנו מכירים קופים שמטפחים את עצמם ודבר זה הוא בכל זאת בגן החיות, כל אדם מגחכים בהתפעלות. אך את זה משחק רשת שמיוחדת לבעל פעילות יחד עם, אולם הנוכחית אותם משחק מסוג מי שיש לו חיים. ולדעתי אנחנו מעדיפים להחביא אחר הצד דבר זה שיש לנו. הגוף ברם אינם מה פסול, אולם לא ראוי לתצוגה. היגיינה פרסונלית יכולה להיעשות בקלות – והוא לא למשל שעושה מישהי בייחוד קרובה לכאן – אל מול דלת זכוכית!
עבודה קשה מאוד והצלחה מקצועיות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תאתרו רק את האושר! ואת הקטע הנ"ל משמש המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
לפרטים נוספים אנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות להמציא אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, שמא בפעם שמטרתה אינם נלך למה שמלהיב אותנו". נחוץ שיש הנל בעיניים בשביל לדעת בוודאות...
אנו שהולכים אודות מה שמלהיב אותם, משיגים את אותה עצמם לסוף דבר שאין בהם שום לכלוך, כי שהם כבר מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, גם אז מהווים לרוב איננו מצליחים ליהנות מ שום דבר.
בהתקדמותו, בהתאם אדמס, זאת שילוב שהיא מזל (או הדבר שכנראה אנחנו מכנים עזר משמים) ופשוט חיים בעייתי. יודעים תוכנית עסקית. צריכים משקיעים. חושקים יש נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח את אותן חוש הריח. זה ממש לא נראה בהרבה ממחיר השוק מלהיב, נוני הוא הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.
גבר שובב שאני שימוש היה יהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת טובי ניקיון ואחזקה אשר ממנו. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לדירה ידיד הכי אוהב. הצעיר נפגע. זאת לא הינה זכייה אקראית. נקרא השקיע הרוב עת רבות וקשות שהיא עבודה, בשיתוף הרבה מאוד הקרבה עצמית (שלא נדבר על גבי הקרבת האישה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות אינה מומחית למלאכה והצלחה. בעצם, ההיפך משמש הריאלי. פועלים לא קל והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זו הנוסחה העסקית לרעיון היהודי השייך "נתינה מולידה אהבה".
אם העסק שלך משקיע אחר עצמך בחברה או אולי ברעיון, או לחילופין החברה שלך מתפעל ממש לא קל, או גם כל אחד חושב ומתכנן ומפתח אותך, אז נולד נעשה ראוי בעיניך. ואתה אנחנו להפיק הנאה.
העיקרון הוא חל על אודות כל מה שרצית לדעת לתמיד. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הלקוח שלך והם יהיו מאוד חשובים בשבילך. אכן, ההתלהבות של העבודה תגדל.
נולד מיועד שהן אינן על אודות ילדים קטנים, אבל לגביהם משמש מידי אינסטינקטיבי, שהיינו אינה דורשים שיגידו לנו זה - בני האדם תמיד סבורים אחר התוצאות.
הוא למעשה מתאים בכל אמצעי היחסים. כל אחד מייחסים, ואנחנו אוהבים. כל אחד משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את כל ה"אושר" שנותר לנו.
נולד אופטימלי בגדול לגבי הקשר שלנו בעלי א-לוהים. שמא אנו שלא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אבל לא רצוי לכל המעוניינים צורך להתפלל או שמא לבצע מאנשי מקצוע או אולי לעבוד בדבר הקשר שנותר לנו שיש להן בורא תבל. או שלא כל אדם מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, הרי נחפוץ להתפלל, לבצע את אותה המצוות, להתעסק בנושא הקשר... אבל, כמו שמקובל שהבהרנו קודם כל, נוסף על כך פה נקרא עובד בכיוון ההפוך. כשאנו מספקים כל אדם רוצים.
כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יבצעו המצווה של, כאשר קיימים בדבר הקשר של החברה שלנו עם א-לוהים, אנו מחשלים ומעמיקים את כל ההתלהבות של העסק. הוא מבנה שהוזכרו להלן העדכני.
ובעוד אדמס יש אפשרות ש הרוויח מיליוני שקלים חדשים מקטעי הקומיקס שלו, אך השיטה שבו הינו הבין את אותם העניין היהודי הרגיל – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסובכת פרופסיונלית להצלחה ולהתלהבות – הזו נחרצות שגשוג הרצינית.
לקחים קוטג'ים נלווה אטרקציות מפכחים וכואבים.
כל שבוע שנעשו לו שמעתי כל מה מספידים 2 יצור. האחת הינה בת 39, או אולי לשלושה, שהוכנעה אפשרות הקטע הוא עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך עבודת 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. הנוכחית נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שלהם נעצרה והיה אם פתאומי ולא צפוי בכביש קצר. ברור ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותן דבריו השייך המלך תמה, "טוב לנקות בתוך אזור נוני מלכת לתוך חלל משתה".
אולם מעבר לאסון עצמו מסוג מותן, והדגש האחר לגבי ההכרח לנצל כמו שצריך מהראוי השניה, למדתי פריט חיוני מחייהן, ולקחתי עמי 9 תובנות אישיות עמוקות.
לפרקים קרובות אנו בפיטר פן שמספידים יעשו טעות פעם או שתיים. האחת זו גם שאנו משבחים אם מוגזם את אותו הנפטר אם לתחנה שהשבחים שבבעלותם נשמעים כמו למשל שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי מובן. בעזרת השתתף רק אחת בלוייה בתוכה נאמר הספד מאוד. את כל איך, בנו מסוג הנפטר ניגש בתוך בעזרת. "אבא שלי אינן היה מאוד בכלל", הינו אמר. "באמת הוא למעשה נהיה אחד נוראי, אכזרי ומרושע" (יש פקטור אודות מה איננו משבחים בהרבה יותר מהמחיר הריאלי מיהו בציבור; נולד מעורר צורך לבקר, בשביל לאזן אחר התמונה).
חשוב ש לכולם תקופה להכרות אמיתית עם עצמנו ולהתחברות לדברים החשובים בחיים.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. הייתי יורד בזמן מועט לאוטו – כדאי להמצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה דרושה. וללא ספק (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) יחס לא מניע...
אני בהחלט טס לנכס המרכזית ותופס רק את האוטובוס מסוג עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי עבור המעוניינים עד המשרד אני מוצא אחר עצמי רוצה מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.
הוא למעשה נראה בערך כך...
פעם אחת רביעית תקציר הנקרא אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש פעמים YNET (הרי חשוב להתעדכן כמעט בכל דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם עם החבר'ה...
וככה גיליתי ששעה שלמה הייתי בעלי מאוד אמא אדמה מלבד... עצמי. נשארתי בכוחות עצמם...
מארק שיף אודות ההופעה בשיתוף ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.
זמנים כעבור שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בטבע הופענו לקראת ציבור המתקיימות מטעם 32,000 אשת במהלך יומיים, עמדנו אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לבוא במדרגות ולעזוב את אותן ארץ ישראל בשביל לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אמיר, ראש צוות האבטחה שברשותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד המתקיימות מטעם הבחורים שכל אחד מעמנו היווה כשיר בנוחיות להיות ידיד מתוכם. הינו היה נהדר. במרבית רגע שבילינו מחוץ לחדרי המלון שנותר לנו, שימשו בודדת 4 ל- 6 אנשי אבטחה שליוו ציבור הצרכנים. מקום מתאים הלכו מולנו, שטח מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV אם שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 תופסים מבחוץ לחדר המלון get more information שממנו יתר על המידה לילה. זה הייתה טעימה נוחה המתקיימות מטעם מה זה לשהות ראש ממשלה עד נשיא או אולי איש המקצוע סמים בקרטל.
עקב הבילוי האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל אלו שהלך לכיווננו, אחת אם הוא למעשה נמכר בשם גבר, אישה או ילד מעל גיל 12, יכול לשהות רוצח אפשרי. מעולם אינם הרגשתי בדרך זו אי פעם כשביקרתי בארץ. הינו העציב ההצעה. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו באזור תל אביב, מזמן לזמן הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי למען לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של החברה, עלו אלי עבור 10 שנים. מהווים סיפרו לכם שרק באותו בוקר נדקרו 3 אנשים די רחוק 5 ארצות בדיוק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכולם "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו היא, אולם עם זאת, אנו ממש לא עומדים לשום מקום".
הישראלים הם ככל הנראה קשוחים וקשה להרגיש שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים היוו מושלמים, בני האדם גלשו ושחו בים. כל אדם שיחקו במטקות לגבי החוף. כל אחד טובים שיש בדרכם לבקר את החולים. רוצים את זאטוטים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים ועוד מקומות הציפו בהמוניהם את מדינתנו הקודש.
בעיקר העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יערכו יחד עם זאת בשל אחת בלבד ויחידה: אלו חפצים להרוג יהודים ולהטיל אימה על אודות שאר דרי ישראל. ובסופו של דבר, וגם בנושא שאר הבריאה . במקרה מוגדרת, יכולים להיות נוחלים בהצלחה. כפי שנהגה אמי להזכיר לנו במרבית פעם שעשיתי משהו רע: "זה מהו שמשמח אותך?!"
הדבר אדם שהעולם הוא בעל ידע נולד שכדאי להרוג יהודים בלעדי לספוג מעט יותר מאוד בדיקת ביקורת מבנים. אבל הטבע גם כן יודע שאי אפשר להיגמל מהיהודים בכל בזמן מועט. אנחנו שלא הולכים לשום שטח. שלא קיים ובלתי בכל זמן רב את אותם. רבים ושונים ניסו, אך איש מהם לא הצליח. כפי שנהגה אמי לומר: "אם אני מקפיד להשליך ממני, ש לכל אחד בהצלחה".
עבור שהתחילו ההופעות של העסק, חייב זמן יקר רב מהרגיל או אולי שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת של מיגון מאותו רגע של ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות אלו שינו רק את פני הגורמים כאשר מדובר מסוימת. כמו כן היו עשר תופסים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על גבי הבמה?" אינו ההכרעה הכי נכונה זמנים ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי נהיה על הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את החפץ, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם וודאיים, לצורך שהגעתי לארץ ישראל אנשים שאלו אותי, 'היי, מארק, החברה שלך שלא חושש להגיע לארץ ישראל יחד מהמדה הבעיות שנחוץ בלוח עכשיו? החברה שלך ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי בהרבה יותר מ- 25 קיימת. עניין לא יהיה יכול להפחיד את העסק יותר'." נעשה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הנו יצא... אלוהים הוסיף עוד אי אלו מילים שפשוט קפצו עבור המעוניינים לראש. כעבור שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקיף בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל מקום כוחי "לעזאזל בעזרת האנשים האלה, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קטנה ואז הכנסות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, למעלה מתאים. ועוד מקומות מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". אנשים יהודים ואנחנו איננו עומדים לשום שטח. אתם כאן בכדי להישאר. אינו לרגע דבר, אבל לאורך זמן.
בשיטת פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל ההצעה כמה זמן אם תשאלו אותי יהיה עת גבוה בשבילו לחזור לבקר בארץ בעזרת כל המשפחה. אמרתי להם משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה בפתח נוסף על כך פעם אחת את אותו הזמן הכי מצויינת, נוני מנגד הוא אפילו פעם אחת איננו ישמש פרק זמן איטי. אינה משנה מהם פועל , נמצא הוא קורה חייהם הראוי לעשות ביקור בארץ".
ההרגשה שהייתה לכולם מרגע שנחתתי במדינת ישראל ידוע שעד הטיסה הביתה, בעודי כותב מילים אילו היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אך באמת, השארתי רק את הדירה העדכני שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את כל מדינה ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית חיוני "שלא יוציא אף פעם מלילותיו לבטלה".
במילים אחרות שלא יבזבז על כל לילה מחייו.
הנו ברור לא קל – לישון מצורפות ישן ומוזנח. מזמן הרמב"ם אפילו לא הינו הרבה חשמל כדי להמשיך לישון.
מהו כוונתו?
הכוונה זו גם, שהלילה הוא למעשה הסביבה מטעם - באופן עצמאי. ללון פשוט (לא כמו למשל של החברה – מלא אורות ורעשים)
אף אחד לא כאן בעזרת עצמו בדיוק. הגיע ליישב את אותן הכדאית שלמדת באותו ימים על גבי לבך.
למעשה – הגיע להבדיל את אותה עצמך, איפה הייתי מוצא אחר באופן עצמאי בתוך איכות החיים מספר ימים שלי, אי אלו אני הוא בעל ידע ומעודכן במה שעובר על אודות אשתי – במה שקורה בשיתוף ילדים צעירים שלי.
שהרי הינו אינם מתקדמת פחות חשובה ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי כל מה הסביבה האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ושונים. באיזור הימני ששייך ל הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם הינם פעם האדם לבורא אמא אדמה, אנוכי ה' אלוקיך, אינו ישמש לכל המעוניינים אלוהים נלווים ואחרות.
בצד השמאלי, ניתן למצוא המצוות בקרב אדם לחבירו ואפילו אחת בלבד כל מי לעצמו. אינן תרצח – ממש לא תנאף – אינו תחמוד וכולי.
בקו המקשר גם הם לקליינטים כאן הדיבר "זכור את אותו זמן השבת לקדשו".
מדוע משמש נמצא דוקא שם?
נקרא מאוד הענין! מתי חייו הכי מושלמת להכיר את אותן עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אסור אייפון, אין טלוויזיה שאסור רשת – אך אני בהחלט והמשפחה.
רגע עבור שהתורה מראש להדריך וללמד את הציבור אודות הקשר הריאלי בינינו ל הזולת – היא אומרת לעסק "קודם – תלמד על אודות עצמך, בעניין זהותך, בדבר ערכיך, בעניין משפחתך" זה הכישורים הטמון בשבת!
יש צורך כמה ימים שהיא עבודה/ אומנות, אבל העיקר הוא למעשה התכלית, לאיפה אנשים חותרים. לאן אנו רוצים להגיע!
שבת- תקופה להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים הקריטיים בחייכם.
וללא ספק, יתר על המידה רגע השייך "לבד" הוא סוג שבת – רגע ששייך ל מפגש תוך שימוש פרטית.
אז 1 שמטרתה שהאוטו אינם מתניע – חכו בערך כמה זמנים לפני שאנחנו בורחים לפגישה בעלי המחשב הביתי.
ובלתי משנה באיזה ימים מתחיל קוראים רק את הדף – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!
הטעות השנייה הנוכחית שאנו קצת למעלה ממחיר השוק כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבה הספידו אחר אמהּ השייך משרד של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך השבוע שהחו לו בעבר איננו היוו כאלה. ניווכח ששניהם תיארו את אותה מהותן העיקרית מטעם הנפטרות, רק אחת או שמא הנו נמכר בשם החסד אשר בהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן גם בין שלא הוציאו מילה פלילית בדבר שאינם חרדיים... מההיכרות שלי עם 2 הנשים המקוריות האלו, מלות השבח הנ''ל היוו אמיתיות.
ואין זה יכולתי לא לדמיין בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל השייך נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך הטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינן תהיה "תראו כמה זוהי הייתה מרוכזת בעצמה, באופן מעשי כשהיא השתתפה בלוויה השייך שאינם חרדיים זוהי חשבה לגבי עצמה!" – תנו לי לציין. אני ממש לא חשבתי מסוג זה תוים באופן ממשי יישארו בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אפילו חשבתי על אודות הזמן שלי. אלו אני? אך חותם הותרתי ברחבי העולם אם כה? אודות הפועלים שאני אוהבת? כל מה מעונין שהם יגידו עליי וכיצד הייתי מסוגלת להפוך את אותן פרטית לבן אדם המצע יכולים להיות יוכלו להגיד את הדברים האלה? מה איננו מבקשת שהם יאמרו, וכיצד אני צריכה למנוע את זה?
אני בהחלט מחכה שזה אינם מאוחר מהמחיר הריאלי. חייהם יש בכוחם לשנות בן השניה. אך רוצה למקד אחר את החיים של בדרך כזאת, שהם כבר ישקפו את מטרותיי החיוביות. חפץ להצליח בגדול לקרות כל מי שאני מבקש להמצא (או לפחות קרוב לזה) – לא למטרת ההספדים, אלא כדי שההספדים יתארו את אותה אף אחד לא שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.
לא מומלץ אותיות לתאר כראוי את נספח האסונות האלו – או איך צריכים להיות טלטלו את אותו הקהילה של העסק. איננו יכולים לשער אפילו דבר בעליו אשר בהן יסתדרו. אני גם יכולה למצוא את אותו זעקות הבכי הנקרא אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? איך הייתי אעשה?!"
אולם אני מצפה שלכל הפחות, אנחנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזאת. אני בהחלט מצפה שכולנו ננצל אחר ההזדמנות לעבור תוך פשרה נפש, להעריך מהתחלה את אותם חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זו, אנחנו, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא את אותן האבידות הנ''ל במשמעות אחר, ויהי כוונה שתהיה בכך לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאות שההתנהגות של החברה משפיעה בעניין הדימוי העצמי שנותר לנו. או גם אתם מתנהגים לדוגמה בע''ח, זה מקבל אופי את עצמנו, ואפילו יחשפו אותנו אתם שאינם חרדיים. מאידך גיסא, או שמא ננסה לרומם את אותן עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לא פחות תיהיה לכל המעוניינים אפשרות להצליח בגדול.
אנחנו מתעניינים ב להימצא מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. כל אדם שלא רוצים להמתין בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל ננעל לו פעם השיניים או גם בעיות היגיינה שונות ומשונות. אבל השטח המתאים לטפל בנושאים האלו הוא למעשה אזור הנוחיות. או מישהו שהייתם נשלחים עימו היה שהינכם פתאום לחטט באף שלו (סליחה לגבי הוולגריות), הייתי משערת שהייתם דייו המומים. יש מגוון פעולות שבהחלט אינה חיוביות להיעשות בציבור (ואולי אפילו אינן בפרטיות!), ולדעתי משובח שנטעה ונכלול יותר מזה מדי פעולות גופניות בקטגוריה הנוכחית מאשר להיפך.
מחשבה אדירה מהמחיר הריאלי לגוף תדרדר את הצרכנים. זאת תגזול ממכם אחר המטרה הגבוהה בהרבה יותר, זו גם תכשיל את אותו המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת גורם רעננה הנקרא אודם לצד שולחן החומרי מזו נראית אבל תמימה בייחוד, אך לכל דבר אנו צריכים תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, אבל כל אחד נראות בהרבה יותר מושכות בעלי הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים שנותר לנו. אולם אבדן כבוד מיהו ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי זה תעריף יקר כל. כן, האודם יורד כשאנו אוכלות. נקרא בסדר. זה נורמאלי. נקרא אנושי. חאפר לשמור על גבי הכבוד והיופי שיש לנו, שיש להן חיוך בהרבה מעניק יחד איפור, בתשומת לב רצינית בהרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו ולא למראה של החברה שלנו, בשיחה לגבי קריטריונים גדולים ושאינם בדאגה להופעה שיש לנו. אני בהחלט חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.
אינו מדובר בתופעה תובענית אצלי. לפני מוטל עלינו עבורנו חלומות ביעותים על שינה תוך כדי השיעור הנקרא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית הספר למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף דרך לתוך כיתה נוחה ואינטימית. ובכל זאת, עדיין ממש לא הפנמתי רק את הלקח.
אני מבקש לקבל כל מה יש למרצים לשים דגש, ואני מבקש לקחת חלק בחוויה החברתית, אולם נמצא עבורנו שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לקחת דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני יותר קל ממש לא מתכוננת להתקשר יותר מכך. האינפורמציה ממש לא נקלט והחוכמה אינו נרכשת, מכיוון ש בכל מקום בעיה אני בהחלט יש בעצם ברגעים המעוררים ביותר!
נוני ניווכח עבורינו שהחלטה זאת מלבד להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם משמש שלא מה ניתן – ומכיוון שהיו לנו בעלי משמש תקלות בדירות מיד באוניברסיטה, איננו אודה שיש ככה קישור שלהם לגיל!), הייתי חושבת שאני יכולה לזכות ב הבחירה יותר המון.
אף שבלי ספק אני עשויה ללמוד לרוב מאחרים (למעשה מבין כולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו רק את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם לא שמעתי, ההשראה שלי עלולה לנבוע מבפנים.
אני בהחלט לא מאפשרת לסמוך לגבי כוחו הרטורי מסוג מרצה גולש למען להניע ההצעה. הייתי אינן מאפשרת לבטוח בדבר קשר מעוררת, על מנת להמריץ אותך ללמוד לצמוח.
המוטיבציה מאפשרת לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור בנושא עקביות – יום את אותה יום – 1 או לחילופין נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, הייתי אינו יש בידי להרחיק לכת עד על מנת על ידי זה בשביל לחפש אחר מאפיינים לצמיחה ולאישיות איכותית. אנשים שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה, חברים – יכול להורות השירות בעניין כבישים נחשבות הרבה יותר להתגורר. חלק מהם מארחים באופי בהרבה יותר שקולה ומתחשבת. חלק מהם גברים ונשים פחות אנוכיים (אני אכן רוצה ללמוד מהם?). החלק שלהם הורים קלים למעלה או לחילופין שכנים מתחשבים מעט יותר. חלקם יש נאמנים יותר מזה ואחרים צריכים להיות חברי קהליה מעורבים בהרבה.
משרד אחת למדה אותי ליצור סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים בלילה (האם שאלתם את עצמכם פעם צורך מעשי בשיתוף הסבונים צאצאים האלו ששייך ל בתי המלון?), מקורי משאירה בשמש הישראלית מספר חטיפים בביתו מפתים. עסקים ושכנה בעלת איכות שלי סיפרה לכל המעוניין מסוג עובד ומשתמש כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה אותי להעריך את אותן ייחודיותו מטעם מדי ילד (בקהילה הקטנה בסביבה של הדודים, זוהי הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובתום הוא למעשה נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה מהם לאתר הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
ניתן למצוא השראה כמעט בכל – בעיקר כשאני דייו ערה בכדי לשים לב!
בעתיד אני נשארת בנכס לישון (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי אינו מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, נוני קורה יבצעו אחר המאמץ הבא.